|
פורסם: |
09.08.09, 07:56 |
היא אמנית רב תחומית שזכתה להציג בתערוכות בארץ ובחו"ל. יוצרת מיצבים ומיצגים המבוססים על מסעותיה ברחבי תבל. אורה (צ'צ'ה) פורת (67) מעין יהב שבערבה הולכת להפתיע עם המיצב "הכל דבורים" שיזמזם לכם בדרכם בכביש הערבה
אם תיסעו בחג הסוכות הקרוב בכביש הערבה ותשמעו זמזום של דבורים, אל דאגה. לא מדובר בנחיל ענק של דבורים שמתכונן לעקוץ אתכם. זו בסך הכל הדרך של האמנית אורה פורת, או כפי שהיא מכונה בפי חבריה צ'צ'ה, להזמין אתכם למיצב האקולוגי "הכל דבורים" עליו היא שוקדת בימים אלה.
פורת (67), אמנית רב תחומית המתגוררת בעין יהב בערבה, לא נחה לרגע ומשלבת בין האמנות ליצר ההרפתקנות. לצד פעילות ענפה כחלק ממשפחת מגדלי הדבורים, היא מתמחה בגינון ציבורי בו היא משלבת פיסול בממד קטן ופיסול במרחב הציבורי. פורת חיה את המרחבים הפרועים של הערבה, בהם היא מסיירת בג'יפ שלה.
פורת נולדה בשנת 1941 בקיבוץ חולדה לעטרה ולצבי קסר, שם גדלה עם אחיה הגדול יעקב ועם אחותה רמה. עד גיוסה לצה"ל סבבו חייה בעיקר סביב ספורט (בעיקר כדורסל ופינג פונג). בתקופה זו נחשבה הילדה אורה (כן זה היה שמה עד שקיבלה את הכינוי צ'צ'ה, כינוי שמלווה אותה עד היום) לספורטאית מחוננת, המחוזרת על ידי אגודות מפוארות כמו מכבי והפועל תל אביב. היא אף שיחקה תקופה קצרה בנבחרת הפועל.

הפיסול הפך לדרך לתעד את החוויות, החברים והאירועים (צילום: זיו פורת)
ארבעה חודשים לפני שחרורה מהנח"ל, בשנת 1960, נשלחה החיילת פורת לסוף העולם, לעין יהב שבערבה. קצינת הח"ן שהתקשרה אליה אמרה לה: "צ'צ'ה, את הולכת אחרי חזונו של דוד בן גוריון, להפריח את המדבר".
לאחר התחלה לא קלה, נישאה פורת לחגי ונסחפה למערבולת של ציונות, הקמה, עשייה, עבודה וחלוציות. בני הזוג אף זכו לייצג את מושב עין יהב בקבלת פרס העבודה על שם נמיר אותו קיבלו מנשיא המדינה יצחק נבון שאמר להם: "אתם מלח הארץ".
עניין של ציונות
החיים בקיבוץ היו מרגשים וטובים. לצ'צה ולחגי נולדים ארבעה בנים, אותם היא מגדירה כאנשים החשובים בחייה. היא אף הקדישה להם את הפסל "עמודי חוכמה" המספר על ארבעת בניה, עמודי התווך שלה.
בשנת 1988 חלה חגי בעלה, ובחיי המשפחה החלה תקופה חדשה. תקופה בה חגי והיא משלבים עבודה במשק (חגי עבד עד הרגע האחרון) עם נסיעות לטיפולים. "עברנו ביחד מבית חולים לבית חולים, מרופא לרופא, וממרפא למרפא. חגי נאלץ לעבור השתלת כבד ובשלושת השבועות שלאחר הניתוח כולם חשבו שהכול מאחוריהם. לאחר מספר שבועות של אופוריה, החלו התקלות, בהמשך הדעיכה ואז הסוף המר והבלתי נמנע.
את האמנות גילתה פורת בחוג לקרמיקה עם האמנית זוהר לירז מערד, ומיד נשבתה בקסמה של זוהר ושל האמנות. "מאז שהצטרפתי לחוג, הפכה האמנות לחלק בלתי נפרד מחיי". הפיסול הפך עבורה דרך לתעד את החוויות, החברים והאירועים של חייה.
מאז שהיא זוכרת את עצמה אהבה לטייל ברגליים, בג'יפ, בארץ ובחו"ל. היא מטיילת כמעט מידי יום, בעיקר בערבה, שם היא מכירה כל אבן, הר, סלע או גזע מעוצב של עץ שיטה.
גם את יתר אזורי הארץ והעולם היא אינה מקפחת. אחת לחודשיים היא מוצאת זמן לנסוע למספר ימים או שבועות למסע מאתגר לחו"ל. אם תשבו איתה תשמעו סיפורים שהיריעה קצרה מלהכיל. סיפורי מסע ממונגוליה, מאפריקה, מקנדה, מהמדבר המערבי ועוד.
בגיל 67 את מלאה באנרגיות. איך את עושה את זה?
הכוח שאני שואבת הוא מהמשפחה שלי, הילדים שלי כבר מספרים עליי אין ספור בדיחות", היא משיבה.
פורת מפסלת למעלה מ-35 שנה באבן, בחמר, בברזל ובברונזה. עיקר יצירתה מתמקדת כיום בברונזה וברזל. במהלך חול המועד סוכות היא תעמיד על כביש הערבה (לצד הדרך) את המיצב האקולוגי "הכול דבורים".
איך נולד המיצב?
המיצב נולד כהמשך ישיר לתערוכת היחיד שהצגתי בתיאטרון ירושלים '"המדבר ממעוף הדבורה'. המיצב קרם עור וגידים במהלך המסע לביאנאלה בוונציה, שם הוצגה יצירה שלי. התרשמתי מהמיצבים המדהימים שהוצגו שם והחלטתי לתרום מיכולותיי ולהביא חלק מהיופי הזה גם לכאן".
http://www.mynet.co.il/articles/1,7340,L-3758264,00.html
טועמים דבש |
|
|
מאת שחר בן-פורת
|
|
|
עודכן בתאריך: 14.9.2009
|
שלושה סוגי דבש מעניינים מציע המותג 45 מעלות בצל, המיוצרים במכוורת פורת עין יהב. 
דבש אקליפטוס אדום הוא דבש סמיך בעל מרקם חלק, והגוון שלו ענברי. בגרון תרגישו צריבה קלה בזמן הבליעה, ומתיקות עזה למדי עם נגיעה של מרירות. לדבש האשלים יש צבע שונה, המזכיר את צבע החרדל. הדבש מתגבש במהירות, ולכן הגיע אלינו במצב מגובש. טעמו עשיר בטעם תבלינים ובעל ארומה "עצית". צבעו של הדבש העשוי מפרחי החורחווינה הוא שילוב של זהב עם ירוק, הוא בעל מרקם חלק ומתיקות עדינה.
12-110 ₪ ל-130 גרם ועד 2.5 ק"ג, לא כולל משלוח.
להשיג ב- www.45c.co.il.
http://www.foodis.co.il/feature.asp?sec=7&featid=21174


