התערוכה בביאנלה

בביאנלה בונציה יוני 2009 העמידה צ'צ'ה יצירה בתערוכה קבוצתית שארגן האוצר דורון פולק. הפסל "אני בונציה" שהגיע בדואר סחב איתו גם את הפסלת שהחליטה לקחת את כל משפחתה (ילדים וכלות בלבד) לראות את ונציה ואת הביאנלה העולמית שהתקיימה שם.

על הביקור בונציה כותבת צ'צ'ה

אני בביאנלה משתתפת בתערוכה

עם פסל, יחסים וחיבוק של אהבה.

פסל אבן חול, שוכב בתמימות

פסל עם מבט, מתבונן למציאות.

פסל שינויים, פסל חיפושים.

פסל מהלב מחווה לריגושים.

יוצאת לחוויה מאוד נסערת

רגע בו המחשבות נמצאות בסרט

ונציה של אמנויות, עם הבנים והכלות.

מצב רוח מרומם, מה לי בקשות.

הצחוק, השיחות, העצבנות והרוך האישי.

הכול כאן נמצא, הכול כאן סביבי.

כמו מלכה מסתובבת בתוך הממלכה

הרגלים נושאות והלב על עננה.

החנויות מקרינות המסכות צוחקות

השמים אפורים הזכוכיות צבעוניות

חיפשתי פיצה, חיפשתי חלום

חשבתי על תעוזה שתביא את הסגנון.

קראתי לאלוהים, שמתי בכותל פתקים,

וקיבלתי ליווי של הכלות והבנים.

חוויה חד פעמית לצאת עם המשפחה

לשוחח על אמנות לשמוע עוד דעה.

להתקבץ ביחד לדון על יצירה

כל אחד בדרכו נותן הערה.

פסל זה פנטזיה, זה חלום, זו הכרה.

לפעמים אוהבים, לפעמים לא נראה.

שלום לך ונציה, חוזרים לחלומות.

מצברים מלאים עם אולי פנטזיה ומחשבות