צ'צה פיסול עיצוב סביבה- מזיזת הרים גם באינטרנט
האמנות כדרך חיים
חיי יצירה (האמנות שלי) -  את האומנות גילתה צ'צ'ה בחוג לקרמיקה עם האומנית מערד זוהר לירז ומייד נישבתה בקיסמה של זוהר ושל האמנות.  "מאז שהצטרפתי לחוג, הפכה האמנות לחלק בלתי נפרד מחיי". הפיסול היה עבורה דרך לתעד את החוויות, החברים והאירועים של חייה. כל טיול או אירוע משפחתי תועד במחברות ובהמשך הפך ליצירת אמנות "חיי המשפחה המיוחדים שלי חגי בעלי, ארבעת ילדי החברים, הטיולים והמדבר מציצים מכל פינה של כל אחת מיצירותיי. 
מתחילת הדרך הן היו ארבע בנות שמפסלות ביחד. ארזה כהן, נעמי רותם, סמדר סיגלר, ואני. נפגשו אצל זהר בחוג ובהמשך בחוג המתקדם עם קוסטיק. יחד התפתחו מקצועית ואישית. ביחד הן בילו להן, יצאו לטיולים, חגגו במסיבות, ו.......המשיכו כל הזמן ליצור ולעשות אמנות. בעידודו של קוסטיק  השתתפו ארבעת האמניות ובינהן צ'צ'ה במספר לא מבוטל של תערוכות. בינהן עין הוד, יד לבנים, שורשים, היכל התרבות בבאר שבע  ועוד. "היינו מביאות אל תוך החבורה את הלבטים המקצועיים והאישיים שלנו, מתייעצות זו בזו, יחד יוצרות את האמנות, ויחד בונות את חיינו האישיים".. 
על ארבעתהאמניות  ניצח, קוסטיק המורה לפיסול הוא שהעביר את צ'צ'ה ואת חברותיה מפיסול חובבני בחמר, לפיסול מקצועי. "קוסטיק אומר "די עם הקרמיקה מהיום אתן אמניות, פסלות, ופיסול זה יציקה". 
תקופה משמעותית נוספת לפסלת צ'צ'ה פורת היתה התקופה לאחר מותו של חגי בעלה.  תקופה זו היתה תקופה של רגשות חזקים של געגועים ובדידות יחד עם השתחררות והתבגרות בתחום הפיסול. בתקופה זו יצרה צ'צ'ה יצירות רבות כמו הפסל געגועים, משפחה וכמובן הפסל השמים הם הגבול פסל סביבתי בכניסה לעין יהב, לזיכרו של חגי
"חשתי חובה להקיםאת הפסל לזכרו של חגי בעלי ומשם השמים היו הגבול". 
צ'צ'ה ניזונה מאנרגיות מיוחדות שמאפשרות לה לקחת את החלומות בשתי ידיים לתרגם אותם לעשייה ובהמשך להנציח אותם  בעזרת הכתיבה  ודרך עבודתה האמנותית. צ'צ'ה מפסלת בחמר ובברונזה, בשיש, בעץ, בברזל ובאבן. פסלים לבית ופסלים סביבתיים. כל פסל מהווה סיפור אישי. כל פסל מהווה אבן דרך בחייה העשירים".
מתנות מהמדבר
 
ארץ הקיץ הנצחי - אחד הפסלים המעניינים שהקימה צ'צ'ה היה הפסל ארץ הקיץ הנצחי. זה היה בעשור לעין יהב. מבחינת האמנות היתה צ'צ'ה בתחילת דרכה.  "אני לא יודעת מאיפה הייתה לי החוצפה להגיד שאני יכולה לעשות פסל, אבל פשוט ראיתי אותו בדמיון שלי. את השמש מהברזל, את הקרניים ואת הכול". צ'צ'ה הקימה את הפסל  בעזרתם האדיבה של קק"ל. את הפסל נית לראות  עומד מצפון לכביש לפני הכניסה לעין יהב. פסל סביבתי נוסף שיצרה צ'צ'ה הוא הפסל רוח אישה.  פסל סביבתי שמקשט את גן הפסלים בבית חולים סורוקה. 
געגועים – פסל ברונזה לזכרו של חגי בעלה. היצירה החלה ממחשבות "איך אני מביעה את געגועי"שעברו לכתיבה. עשרות דפים של כתב צפוף המדברים על הצפייה, על הצער, ו.........על הגעגוע. בתחילה נבנו  המדרגות אליהם נוסף חלל דרכו ניתן לראות את חגי ועליו נגיעות של ידים של נכדיה של צ'צ'ה התתגעגעית והשואלים. "געגועים הוא אחד הפסלים שאני הכי אוהבת".
פיסול בברונזה
 

סגירת מעגל – בצידו הימני של כביש הכניסה לעין יהב עומד הפסל סגירת מעגל אותו יצרה צ'צ'ה להנצחת בעלה חגי פורת. הפסל מבטא את האיכויות של האיש עם החזון, שידע להעביר את החזון לעשייה. חגי  הקים את עין יהב ועיצב את אורחות החיים של המושב דרך עשייה פשוטה.  הגבעה עליה ממוקם הפסל לא הייתה. האזור היה שטוח לחלוטין והפסל חייב גבעה של לפחות ארבעה מטר. לצורך הרמת הגבעה דיברה צ'צ'ה  עם קק"ל הם הסכימו לעזור אבל... צריך מהנדס ומודד ואישורים. אבל כשאמרה להם צ'צ'ה שזה בשביל להנציח את חגי  אמרו הם נעשה ונשמע "עד חצי המלכות לך ולחגי הם אמרו"  
אנשי קק"ל הביאו טרקטורים, משאיות של חול ושל אבנים הרימו את הגבעה ושמו את האבנים והכול בהתנדבות למען הנצחתו של חגי ובשביל צ'צ'ה "מזיזת ההרים מהמדבר".
פיסול סביבתי

איפיק והסוסים – שני פסלים סביבתיים של צ'צ'ה עומדים במושב בני ציון. הראשון הוקם בעיקבות בקשה של האחראית על הנוי בבני ציון שבנה קיבל מצ'צ'ה חניכה. הוא המליץ עליה ואימו נתנה את השם לאדריכלית הנוף שעבדה עם המושב וביקשה פסל לכיכר. "בבני ציון יש כבשים וסוסים. החלטנו אני ועז איתו בניתי את הפסל על סוסים. יצרנו פסל של שלושה סוסים בשלושה מצבים דהירה ריצה ועמידה".
את הפסל השני בנתה צ'צ'ה ליום הולדתו של איפיק. אדם מבוגר שגר בבני ציון. בניו שראו את הפסל של הסוסים התלהבו וביקשו מצ'צ'ה לבנות פסלליום הולדתו השמונים של איפיק. כך נבנה הפסל של איפיק עם ביטנו השמנה מחזיק קלשון, ומעליו שושנת רוחות עם ארבעת כיווני הארץ חרמון אילת תל אביב ירושלים.
"ממש לפני הקמת הפסל נכנס איפיק ז"ל לבית חולים. כשיצא הפסל כבר עמד שם. את הטלפון המתרגש והמודה שלו לא אשכח לעולם". איפיק ניפטר לאחר חצי שנה.
שותפות אוסטרליה - רעיון שעלה בשנת 2005 במסגרת תת ועדה של השותפות בין אוסטרליה לערבה. הרעיון היה להקים מקום בערבה שישמש כרפרזנטציה פיזית של הקשרים בין שתי הקהילות. מקום בו יבקרו כל האורחים מהקהילה השותפה בעת ביקורים בערבה. הרעיון מצא חן בקבוצת הפעילים המקבילה באוסטרליה, אז לאחר אישורו ע"י ועדת ההיגוי, יצא בקשה לאומנים מקומיים להגיש רעיונות. את העבודה קיבלו שני אומנים ממושב עין יהב. עז עפרוני האדריכל וצ'צ'ה פורת  

 

 

 

 

תערוכות

 

 

 

 

שולמית אלוני ותערוכת התנ"ך – אחת התערוכות בהן הציגו, חמשת הבנות הייתה תערוכת התנ"ך בתל אביב. מאותה תערוכה מספרות החברות על הניסיון לגייס את שולמית אלוני שתגיע ותכבד אותן בפתיחה. מספרת צ'צ'ה: "חיפשנו  מישהי שתופיע בטכס הפתיחה לתערוכה שלנו. החלטנו לנסות את שולמית אלוני (חברת כנסת ושרת החינוך לשעבר). היא הייתה בעבר מורה לתנ"ך ולכן חשבנו שהיא תתאים ותרצה. למרות שהתקשרתי אליה מספר פעמים כולל ערב לפני הטכס והיא הודיע מפורשות כי תגיע. ביום הטכס כשהתקשרתי בפעם הרביעית רק בשביל לשאול האם היא צריכה הסעה או שהיא מגיעה לבד.  "על מה את מדברת? היא שאלה. "באיזה תערוכה מדובר? אני כרגע בכלל בתור לקופת חולים" לצערן של הבנות טכס הפתיחה היה ללא השרה לשעבר.


Created by Csite